ענת פז

זו לא סתם כותרת למאמר, זה ממש כך.

פעולה אחת פשוטה שאם נלמד לעשות אותה נהיה הרבה יותר בריאים ובמשקל תקין ויציב.

זה סוד עתיק לפני 800 שנה שנשאר רלונטי במשך כל השנים ובודאי בימינו.

 

מי שמזכיר את הסוד לראשונה היה הרמב”ם.

במשנה תורה להרמב”ם בהילכות דעות בתחילת הפרק הרביעי כותב על זה שבריאות היא תכונה מובנת בגוף ולא רק, אלא שיש לגוף את היכולת לתקן כמעט כל דבר. 

וכך זה כתוב:

“הואיל והיות הגוף בריא (תכונה מובנת) ושלם (יכולת התיקון) מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע והוא חולה (אדם שמבין זאת לא יחלה) צריך אדם להרחיק עצמו  מדברים המאבדין את הגוף ( בתנאי שלא יזיק לגוף ) ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים. ( וינהג בדרך בריאה עם הגוף). ואלו הן: 

לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא…”

 

זה הסוד הכי חשוב שיש לנו!

לאכול רק כשרעבים. 

 

נשמע כל כך פשוט אבל לרובנו זה מאוד קשה לביצוע.

איך בכל זאת נצליח לאמץ את הסוד הזה, הכלל הפשוט הזה, ולזכות בחיים בריאים, שמחים, בלי לחשוב כל הזמן על אוכל. על מותר ואסור, משמין או לא משמין, כמה קלוריות וכו’

לאנשים הרזים באופן טבעי הכלל הזה מאוד ברור.

לפני האכילה הם יבדקו אם עצמם האם הם רעבים וכמה? והם יהיו מודעים טבעית לתחושה שיש להם עכשו ולזו שתהייה להם אחרי האוכל.

המודעות הזו תהייה הדבר היחיד שילקח בחשבון בקבלת ההחלטה האם לאכול, האם עכשו ואיזה סוג של מזון לבחור.

 

רובנו רק רואים או חושבים על המאכל הנחשק מבלי לבדוק את מצב הגוף.

אנחנו למעשה מכורים לאכילה הנדוניסטית, נהנתנית.

ראיתי אוכל מסויים, הרחתי אותו או מספיק שרק דמיינתי אותו ואופס, אכלתי אותו.

ללא כל קשר למידת הרעב, או להרגשה שתהייה אחרי האוכל.

החדשות הטובות שבתרגול פשוט אך עקבי ניתן לאמץ את הכלל הזה ולהפוך אותו למובנה בתוכנו.

 

כלל ראשון:

רעב אוכל, לא רעב לא אוכל.

לפני כל דבר שנכנס לפה שאלו את עצמכם האם אני רעב?

בין אם אתם יושבים לארוחה, או סתם כך פגשתם איזה נשנוש, או הציעו לכם טעימה.

האם אני רעב?

 

כלל שני:

לפני שהתחלתם לאכול, בדקו עם עצמכם מה תהייה הרגשתכם אחרי האוכל. 

האם זה יעייף אותי?

האם ארגיש כבדות, נפיחות, גזים?

האם יהיו לי נקיפות מצפון ותחושת כישלון?

 

כלל שלישי:

הפסיקו לאכול מיד שתרגישו שאינכם רעבים יותר.

בלי קשר לכמה זה טעים, או כמה נשאר בצלחת, או כמה שילמתם עבור המנה.

כל ביס שנאכל מעבר לתחושת הרעב, גם מאוכל בריא, יזיק לגוף ויזיק להרגל החדש שאנחנו רוצים לאמץ.

 

כלל רביעי:

אוכל הוא לא פתרון קסם לרגשות לא נעימים.

אוכל לא ישעשע אותנו כשמשעמם לנו, גם לא את הילדים שלנו, אוכל לא ישמח אותנו כשאנחנו עצובים, אוכל לא ירגיע אותנו כשאנחנו כועסים.

לאוכל תפקיד אחד בלבד.

וגם את זה מלמד אותנו הרמב”ם:

“אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל השחייך מתאווה כמו הכלב ובחמור אלא יאכל דברים המועילים לו אם מרים אם מתוקים ולא יאכל דברים הרעים לגוף אע”פ שהם מתוקים לחיך.” (הלכות דעות פרק שלישי הלכה ב’)

 

קבלו החלטה אמיצה לדאוג לגוף שלכם.

עוברים לאכילה מודעת.

לא רעבים לא אוכלים!

בהצלחה.

7 תגובות

  1. ענת תודה רבה על כתבה ברורה ומרוכזת
    חידדת לי את זה יותר.
    מאמינה שאצליח גם ליישם.

    1. תודה רבה, ענת.
      אשתדל מאוד ליישם מהארוחה הקרובה.
      חג שמח לך ולמשפחה.

  2. תודה ענת. תזכורת טובה, מחדד את מה שלמדתי
    עם האוכל יכול מאוד לעזור. עם השתיקה, זה קשה אני צריכה להזכיר לעצמי לשתות, אני ממש מתייבשת וזה ניכר אצלי בשפתיים שהעור מתייבש אע’פ שאני שמה שפתון

  3. ענת מהממת מאמר יפה מחזק הלוואי ונצליח לייסים אותו מידיי יום ביומו צריכה לתלות לי את המאמר מול העניים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *